פקק

פָּקַק 1) to split, drive into, force open. Sabb.155b ופוֹקֵק Ms. M., v. פָּקַס I.Denom. פֶּקֶק. 2) (denom. of פֶּקֶק; cmp. חָרַק a. חֶרֶק) to insert a stop-gap; to stop. Kel. III, 8 משפך … שפְּקָקוֹוכ׳ (not שפקקה) a funnel of wood or clay stopped off with pitch. Ib. XXVIII, 2 שהתקינו לָפוֹק בו את המרחץ (ed. Dehr. לפַקֵּק) (a shred) with which it was intended to fill up a gap in the bath. Y.Erub.III, end, 25b צריך לפוק he must stop it off. Tosef. ib. XI (VII), 10 פּוֹקְקִין את הביבוכ׳ you may stop off a gutter with a cloth. Y.Sabb.XVII, 16b top קנה שהתקינו להיות פּוֹקֵק בו החלון a pole (with a coil or a board attached) which has been prepared to close the sky light with it; (Tosef. ib. XIV (XV), 3 להיות פותח ונועל בו), v. פֶּקֶק. Bab. ib. 64b פוקק לה זוג בצוארהוכ׳ he may muffle the bell on an animals neck (that it should not ring), and walk with it ; a. fr.Part. pass. פָּקוּק; pl. פְּקוּקִין Ib. אע״פ שפ׳ nor should the animal be led out with a bell, even if it is muffled. Y.Ter.VIII, 45d מכוסה ואינו פ׳ if the bottle is covered but not stopped; Tosef. ib. VII, 16 (read:) מכוסין ואינן פקוקין (and correct the entire passage in conformity with Y. l. c.), v. פֶּקֶק. Pi. פִּיקֵּק same, v. supra.Tosef.Maasr.I, 5 מפקק ed. Zuck., v. פָּקַס II. Hithpa. הִתְפַּקֵּק, Nithpa. נִתְפַּקֵּק 1) to be shaken, loosened. Ber.28b שיִתְפַּקְּקוּ, v. פִּקְפֵּק. Tanḥ. Aḥăré 8 בשעה שנִתְפַּקְּקָה הכהונהוכ׳ when the priesthood in the hands of Aaron became shaky (was disputed); v. פִּקְפֵּק. 2) to be stopped. Yeb.63b מִתְפַּקְּקִין, v. פִּקְפֵּק.